אהבה ללא תנאים (תולדות)
אין תנאי
היא אמרה לי.
אין שום תנאי.
היי את. רפויה. שלימה עם חלקך.
היי מתרפקת.
בקשי את מה שחסר לך.
שיושלם חסרונך.
מעומק הלב הפשוט.
אין תנאי
היא אמרה לי.
אין שום תנאי.
היי את. רפויה. שלימה עם חלקך.
היי מתרפקת.
בקשי את מה שחסר לך.
שיושלם חסרונך.
מעומק הלב הפשוט.
משנה לשנה, מעונה לעונה, עם כל יום שמגיע
משילה את המיותר
מתקרבת אל העצם
ומליבת חיי מושכת אור וחדוות נעורים
שנים של המתנה, של חתירה בתוך ים של כיסופים,
מגיעות למפנה המיוחל:
והנה שרה חובקת בן
וליבה מתמלא בצחוק ושמחה
חודש חשוון הגיע, מוריד אותנו מהאורות של החגים, אל עומק המציאות.
לא במקרה הוא נקרא "מר חשוון" – אין בו חג מיוחד או הפוגה, והוא מפגיש אותנו עם מרירות החיים ועמלם.
שבת בראשית בפתח,
נושאת עמה סודותיה וברכותיה לשנה של בריאות ושמחה.
פתגם חסידי ידוע אומר ששבת בראשית משפיעה על השנה כולה, וכפי שאדם מעמיד את עצמו בשבת זו, כך הוא מתנהג בכל השנה.
בתוך הדי המלחמה, בין שברי ההריסות בתוך עולם מר שרומס את יושביו קול פעמונים נשמע, קולם של אחים שלא עוזבים לרגע את היד של אחיהם, קולם של ממלכת כהנים וגוי קדוש שניצבים בלב התופת, ערבים זה לזה.
שוב העולם בזעזועים, מתהפך על צידו והקרקע שהיתה כה יציבה לכאורה מתגלה כחומר ביד היוצר, נשברת לאלפי שברי חיים שמתפזרים לכל עבר. מה שהיה, כנראה כבר לא יהיה.
הנה הם באים, ימים של חסד ובתוך המשכן מתחילה שגרה של אהבה, מקורבן לקורבן חלה התקרבות בין אדם לאלוקיו ובין אלוקים לבניו.
הנה הפסח חלף לו, משאיר בקרבנו התנוצצות של אור. שבוע ימים אכלנו אמונה, דיברנו גאולה, וזכרנו שמשימת חיינו היא לצאת ממיצרי העולם הזה ולשים לב אל הנשמה.
את מבקשת קרקע בטוחה בתוך עולם שמִטלטל מצד לצד, ומציף אותנו בחוסר וודאות כמעט מתמדת. את מבקשת ברכה, שמחה ושלום.
היי את, תחני רק רגע, עצרי את המרוץ, מחכה לך מתנה משמים, שפע של אור, זאת מתנה מיוחדת, שבשביל לקבל אותה עליך רק להסכים להיות, ולחנות. בלי תנאים, בלי לחצים, מי שאת, כמו שאת
יש רגעים שנראה כאילו הגיע הסוף, כאילו החשיך העולם, אבדה התקווה ונשבר הכל.
משתפת אתכן בדברי הרב יצחק גינזבורג לפרשה, מתוך הספר "המימד הפנימי":
"ויהי ביום השמיני" – לאחר שבעת ימי המילואים מגיע היום השמיני, הוא ראש חודש ניסן, שבו נכנסים אהרן ובניו לעבודתם ובו שורה השכינה בישראל.