זה לא יעבור עם הגיל
ולא ייעלם עם העושר
וגם אם צברת ניסיון וחכמה
העימות אתו הוא בלתי נמנע.
הפחד הזה שכל פעם תוקף
אורב מפינה אפילה
דואג להבהיל
ולשמוט את השקט היציב
שלשווא נדמה לך שבנית
גם אבינו יעקב מתמודד עם הפחד:
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ".
הוא כבר לא צעיר, משפחתו ענפה,
מאחוריו שנים של נסיונות וניסים.
ובכל זאת המפגש עם עשיו מציף בקרבו
ים של פחדים.
מתוך לב הפחד זועק יעקב בתפילה:
"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ" –
גם אחרי כל החסדים שהשפעת עלי, עדיין אני מרגיש כה קטן וחרד.
" כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" –
אפילו שזכיתי לעבור את הירדן ולראות אותו נפתח לפני כמו בקריעת ים סוף,
"וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" – ליבי נקרע לשניים ונהיה כמו שני מחנות.
זה מה שעושה הפחד: הוא מקטין אותנו ומחזיר אותנו להזדקקות לבורא עולם.
כשהפחד מגיע,
זו עוד תזכורת להתחבר פנימה ולחזור אל נקודת הראשית
שכל קיומנו ניתן לנו בחסד וברחמים.
ממני באהבה 🤗
נעמה מנוסי