היה רגע כזה
כשמשה רבנו ראה את העם מרקד סביב עגל הזהב,
התתכן בגידה שכזו??
ומנגד – גם זעמו של ה', שרוצה לכלות את העם קשה העורף
ברגע אחד.
האם כך יסתיים החלום וההבטחה הגדולה
על עתידו של העם הזה?
ואז הגיעה ההתעשתות
והבחירה של משה:
לא להאמין להסתרה
לא להיכנע לחושך.
כי מאחורי מסכי הגזירה יש אהבה נצחית
ואור של רחמים,
ומאחורי חטא הבגידה יש לב מייחל וכואב
שעוד לא יודע לבטוח ולהתקרב.
עומד משה לפני ה'
ולא מוותר
עד שתתעורר האהבה ויתגלו הרחמים:
"וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה".
הבחירה של משה הפכה את הכל:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה – כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי"
בזכות שראית את החן שבעיני,
את האור של החנינה והאהבה הנצחית שיש לי כלפיכם,
"אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ
וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם".
בזכות שלא וויתרת
הפכת רגע של חושך
לגילוי של אהבתי הגדולה.
ממני באהבה,
נעמה מנוסי