הבלוג של נעמה מנוסי

הוּא עָגֹל וְנוֹצֵץ מִזְּהַב אוֹצְרוֹתַיִךְ
שֶׁקִּבַּלְתְּ בְּחֶסֶד אֵ־ל
וְהָפַכְתְּ בְּדִמְיוֹנֵךְ
לְיֵשׁוּת כָּל יְכוֹלָה.

זִכְרִי אֶת אֲשֶׁר עוֹשֶׂה לָךְ הַסָּפֵק
זֶה שֶׁלֹּא מַנִּיחַ לָךְ
גַּם כְּשֶׁאַתְּ יְגֵעָה בַּדֶּרֶךְ,
הַסָּפֵק שֶׁלּוֹחֵשׁ לְאָזְנַיִךְ שֶׁאַתְּ לֹא מַסְפִּיק

יֵשׁ מָקוֹם אֶחָד
שֶׁהוּא מְקוֹמִי
מָקוֹם שֶׁבּוֹ תִּפָּעֵם רוּחִי
וְאוּכַל לִהְיוֹת בּוֹ
וּלְהִתְהַוּוֹת
בְּנֹעַם וּבְשָׁלוֹם

אַחֲרֵי הַהִתְאַהֲבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל סִינַי
אַחֲרֵי הָאוֹרוֹת, הַבְּרָקִים,
הַהַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְנוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע
הַכְּתָרִים שֶׁנִּקְשְׁרוּ לְרָאשֵׁינוּ
וְזַהֲרוּ לַמֶּרְחַקִּים…

בְּחִפּוּשׂ שֶׁלֹּא מַרְפֶּה
תָּרָה אֶת הָאָרֶץ
מְבַקֶּשֶׁת דַּעַת, עֵצָה וּתְבוּנָה
תּוֹרָה שֶׁתָּאִיר אֶת דַּרְכִּי
וּתְחַבֵּר אוֹתִי לְנִשְׁמָתִי.

מְחַפֶּשֶׂת יַבָּשָׁה
בְּתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה
קַרְקַע אֵיתָנָה
שֶׁתַּעֲמֹד יְצִיבָה תַּחַת רַגְלַי
וּבְתוֹךְ מַיִם רַבִּים אֶפְסַע בְּבִטְחָה.

מִתְעוֹרֶרֶת הַיּוֹם לְגַלּוֹת
שֶׁאֶפְשָׁר גַּם אַחֶרֶת
לָצֵאת מִמִּצְרַיִם שֶׁלִּי
כְּשֶׁנַּפְשִׁי נִבְהֶלֶת מְאֹד
וּבְדִידוּתִי מְפַעְפַּעַת בִּי לְלֹא רַחֵם.

מְאִטָּה אֶת הַקֶּצֶב,
כִּי בְּתוֹךְ הַלַּחַץ לֹא שׁוֹמַעַת כְּלוּם,
בְּמִנְהָרָה צָרָה מִתְעַרְבְּלוֹת מַחְשְׁבוֹתַי
וַאֲנִי כְּלוּאָה בְּתוֹכָן

בְּכָל יוֹם קָם מֶלֶךְ חָדָשׁ
אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת נַפְשִׁי
בְּדַרְכֵי עָרְמָה וְתַחְבּוּלָה מַרְאֶה לִי שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי
מְעַנֶּה אוֹתִי בְּסִבְלוֹתָיו
מוֹכִיחַ לִי עַד כַּמָּה אֲנִי חֲסֵרָה

מניחה מחשבות שטורדות אותי לשווא
על מה שהייתי אמורה להיות,
משחררת את הדאגות שעולות בי שוב ושוב
על מסע שעוד לא ידוע…

'אל תיראי מרדת מצרימה',
לוחשת לליבי עידוד קדמוני
אל תחששי להיות חלק מעולם שלעיתים מחסיר בך נשימה

באה אל היש
מתוך האַיִן,
מודה על הזכות להאיר
את האור שלך.
לא אני פה הנושא,
ולא אני עשיתי את עצמי.

אם הגעת לכאן,
זה המקום שחיכה לך
שתגיעי
ותאירי אותו באור חדש.

זה לא יעבור עם הגיל
ולא ייעלם עם העושר
וגם אם צברת ניסיון וחכמה
העימות אתו הוא בלתי נמנע.

בליבה של חרן,
במקום חרונו של עולם,
את מתגלה:
חירותי.

אין תנאי
היא אמרה לי.
אין שום תנאי.
היי את. רפויה. שלימה עם חלקך.
היי מתרפקת.
בקשי את מה שחסר לך.
שיושלם חסרונך.
מעומק הלב הפשוט.

משנה לשנה, מעונה לעונה, עם כל יום שמגיע
משילה את המיותר
מתקרבת אל העצם
ומליבת חיי מושכת אור וחדוות נעורים

שנים של המתנה, של חתירה בתוך ים של כיסופים,
מגיעות למפנה המיוחל:
והנה שרה חובקת בן
וליבה מתמלא בצחוק ושמחה

חודש חשוון הגיע, מוריד אותנו מהאורות של החגים, אל עומק המציאות.

לא במקרה הוא נקרא "מר חשוון" – אין בו חג מיוחד או הפוגה, והוא מפגיש אותנו עם מרירות החיים ועמלם.

שבת בראשית בפתח,
נושאת עמה סודותיה וברכותיה לשנה של בריאות ושמחה.
פתגם חסידי ידוע אומר ששבת בראשית משפיעה על השנה כולה, וכפי שאדם מעמיד את עצמו בשבת זו, כך הוא מתנהג בכל השנה.

בתוך הדי המלחמה, בין שברי ההריסות בתוך עולם מר שרומס את יושביו קול פעמונים נשמע, קולם של אחים שלא עוזבים לרגע את היד של אחיהם, קולם של ממלכת כהנים וגוי קדוש שניצבים בלב התופת, ערבים זה לזה.

הנה הפסח חלף לו, משאיר בקרבנו התנוצצות של אור. שבוע ימים אכלנו אמונה, דיברנו גאולה, וזכרנו שמשימת חיינו היא לצאת ממיצרי העולם הזה ולשים לב אל הנשמה.