רק להיות, ולחנות (יתרו)

כך גם בעבר, כשבאנו לקבל את התורה:

"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"

"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים" –

הגענו מרפידים, מהמקום החלש, הפשוט, שבו הידיים רפות,

הגענו מרפידים – מהמקום שבו הידיים מַרְפּוֹת.

לא בזכות כוחנו ועוצם ידנו

לא בשל מעשינו הטובים או הצלחותינו הגדולות

נהיינו ראויים לקבל את התורה

"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" לחש ה' באזנינו דברי אהבתו:

ברוב אהבתי וחמלתי אני נושא אתכם אלי. זה הכל. רק בגלל שהינכם אתם.

"וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר" –

חנינו בנחת, במרחבים השקטים של המדבר

הלב נח ונהיה מקום. מקומו של עולם התגלה.

לאט לאט חזרה הנשימה, והאירה הנשמה

וכך, בְּרַכּוּת ובנועם עמדנו שם נגד ההר,

חנינו –

וקיבלנו את התורה.

"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" –

וַיִּחַן – החן הנפלא של נשמותינו התגלה, באחדות ובשלום

וַיִּחַן – חן ה' נמסך בקרבנו

וַיִּחַן – שם חננו ה' במתנת חינם,

פשוט בגלל אהבתו.

כך גם את: תסכימי לחנות, בואי להיות

וליבך יתמלא באור יקרות.

ממני באהבה,

נעמה מנוסי