בליבה של חרן,
במקום חרונו של עולם,
את מתגלה:
חירותי.
במקום הזה,
שיש בו חושך ולא אור,
בתוך העלבון, האכזבה וכאב הבגידה,
דווקא שם
אני פוגשת בך,
חירותי.
כי בקלות אוכל להישאב לחרון אין סופי על כל העולם,
אך ביכולתי גם לצאת מזה,
ולצמוח משם.
יש לי חופש לבחור להאמין
שהגעתי לפה
כדי להתחזק,
כי אין רע יורד מלמעלה
וכל החושך הזה מייחל שאהפוך אותו לאמונה.
כך בלב החשיכה, בדרכו לחרן,
נפקחות עיניו של יעקב אבינו,
והוא מגלה שהמקום הזה ממש הוא השער לשמים:
"אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי…
אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"
כי במקום הזה,
מתגלה החירות
לפתוח שער לשמיים.
ממני באהבה 🤗
נעמה מנוסי