הבלוג של נעמה מנוסי

נוֹשֵׂאת עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד הַמַּשָּׂא
וַאֲנִי כַּלָּתְךָ
כָּלְתָה נַפְשִׁי
לֹא אוּכַל לָשֵׂאת כָּל זֹאת לְבַדִּי.

בְּרִגְעֵי כִּסּוּפִים וּכְמִיהוֹת
מְהַדְהֵד בִּי זִכָּרוֹן נוֹשָׁן:
שֶׁקֶט שֶׁמִּחוּץ לַזְּמַן
מְעַרְסֵל אוֹתִי בַּעֲדִינוּת מֻפְלָאָה
מַבְטִיחַ לִי שׁוּב וָשׁוּב
שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

בְּרִגְעֵי כִּסּוּפִים וּכְמִיהוֹת
מְהַדְהֵד בִּי זִכָּרוֹן נוֹשָׁן:
שֶׁקֶט שֶׁמִּחוּץ לַזְּמַן
מְעַרְסֵל אוֹתִי בַּעֲדִינוּת מֻפְלָאָה
מַבְטִיחַ לִי שׁוּב וָשׁוּב
שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

מְבַקֶּשֶׁת מוֹצָא מֵעִיר מֻקֶּפֶת חוֹמוֹת
לְהִפָּרֵד מִשִּׁכְבַת מָגֵן כּוֹזֶבֶת
לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵאֹטֶם הַלֵּב.

לִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה בְּאַרְצִי
לַחֲלֹם חֲלוֹמוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה
עַל עוֹלָם בּוֹ גָּר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ
וְכָמוֹהוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יֹאהַב.

צִפּוֹר טוֹרְדָנִית בְּתוֹכִי
מוֹכִיחָה לִי בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים
שֶׁיֵּשׁ אֲשֵׁמִים לְצַעֲרִי
מְשַׁכְנַעַת אוֹתִי
שֶׁאָשְׁרִי חָדֵל מִפְּנֵיהֶם.

עִם שַׁחַר מַעֲלֶה בִּי הוֹד קְדוּמִים
בָּאתִי מִמָּקוֹם גָּדוֹל
וְאֵלָיו אֲנִי חֲפֵצָה לָשׁוּב
בְּהִתְעַלּוּת מֵעַל הַמְּרִיבוֹת הַקְּטַנּוֹת
מַקְרִיבָה אֶת הַיֵּצֶר לִשְׂרֹף
וּמוֹצֵאת בִּי מָקוֹם שֶׁל חֶמְלָה.

הוּא קוֹרֵא אֵלַי
מִבֵּין חַגְוֵי הַסֶּלַע
וְהַנִּצָּנִים שֶׁכְּבָר נִרְאוּ
מַזְמִין אוֹתִי לְהִתְקָרֵב
לוֹחֵשׁ בְּאָזְנֵי
בּוֹאִי.

מִצְטָרֶפֶת אֶל הַיִּעוּד הַנִּשְׂגָּב
לַעֲשׂוֹת פֹּה בַּיִת שֶׁל אוֹר
מָקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ מָקוֹם לִנְדִיבוּת
לְהָאִיר בְּחָכְמַת הַלֵּב
וּלְהִתְבָּרֵךְ גַּם מֵחָכְמָתָם שֶׁל אֲחֵרִים.

הוּא עָגֹל וְנוֹצֵץ מִזְּהַב אוֹצְרוֹתַיִךְ
שֶׁקִּבַּלְתְּ בְּחֶסֶד אֵ־ל
וְהָפַכְתְּ בְּדִמְיוֹנֵךְ
לְיֵשׁוּת כָּל יְכוֹלָה.

זִכְרִי אֶת אֲשֶׁר עוֹשֶׂה לָךְ הַסָּפֵק
זֶה שֶׁלֹּא מַנִּיחַ לָךְ
גַּם כְּשֶׁאַתְּ יְגֵעָה בַּדֶּרֶךְ,
הַסָּפֵק שֶׁלּוֹחֵשׁ לְאָזְנַיִךְ שֶׁאַתְּ לֹא מַסְפִּיק

יֵשׁ מָקוֹם אֶחָד
שֶׁהוּא מְקוֹמִי
מָקוֹם שֶׁבּוֹ תִּפָּעֵם רוּחִי
וְאוּכַל לִהְיוֹת בּוֹ
וּלְהִתְהַוּוֹת
בְּנֹעַם וּבְשָׁלוֹם

אַחֲרֵי הַהִתְאַהֲבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל סִינַי
אַחֲרֵי הָאוֹרוֹת, הַבְּרָקִים,
הַהַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְנוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע
הַכְּתָרִים שֶׁנִּקְשְׁרוּ לְרָאשֵׁינוּ
וְזַהֲרוּ לַמֶּרְחַקִּים…

בְּחִפּוּשׂ שֶׁלֹּא מַרְפֶּה
תָּרָה אֶת הָאָרֶץ
מְבַקֶּשֶׁת דַּעַת, עֵצָה וּתְבוּנָה
תּוֹרָה שֶׁתָּאִיר אֶת דַּרְכִּי
וּתְחַבֵּר אוֹתִי לְנִשְׁמָתִי.

מְחַפֶּשֶׂת יַבָּשָׁה
בְּתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה
קַרְקַע אֵיתָנָה
שֶׁתַּעֲמֹד יְצִיבָה תַּחַת רַגְלַי
וּבְתוֹךְ מַיִם רַבִּים אֶפְסַע בְּבִטְחָה.

מִתְעוֹרֶרֶת הַיּוֹם לְגַלּוֹת
שֶׁאֶפְשָׁר גַּם אַחֶרֶת
לָצֵאת מִמִּצְרַיִם שֶׁלִּי
כְּשֶׁנַּפְשִׁי נִבְהֶלֶת מְאֹד
וּבְדִידוּתִי מְפַעְפַּעַת בִּי לְלֹא רַחֵם.

מְאִטָּה אֶת הַקֶּצֶב,
כִּי בְּתוֹךְ הַלַּחַץ לֹא שׁוֹמַעַת כְּלוּם,
בְּמִנְהָרָה צָרָה מִתְעַרְבְּלוֹת מַחְשְׁבוֹתַי
וַאֲנִי כְּלוּאָה בְּתוֹכָן

בְּכָל יוֹם קָם מֶלֶךְ חָדָשׁ
אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת נַפְשִׁי
בְּדַרְכֵי עָרְמָה וְתַחְבּוּלָה מַרְאֶה לִי שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי
מְעַנֶּה אוֹתִי בְּסִבְלוֹתָיו
מוֹכִיחַ לִי עַד כַּמָּה אֲנִי חֲסֵרָה

מניחה מחשבות שטורדות אותי לשווא
על מה שהייתי אמורה להיות,
משחררת את הדאגות שעולות בי שוב ושוב
על מסע שעוד לא ידוע…

'אל תיראי מרדת מצרימה',
לוחשת לליבי עידוד קדמוני
אל תחששי להיות חלק מעולם שלעיתים מחסיר בך נשימה

באה אל היש
מתוך האַיִן,
מודה על הזכות להאיר
את האור שלך.
לא אני פה הנושא,
ולא אני עשיתי את עצמי.

אם הגעת לכאן,
זה המקום שחיכה לך
שתגיעי
ותאירי אותו באור חדש.

זה לא יעבור עם הגיל
ולא ייעלם עם העושר
וגם אם צברת ניסיון וחכמה
העימות אתו הוא בלתי נמנע.

בליבה של חרן,
במקום חרונו של עולם,
את מתגלה:
חירותי.