חקוקה בסלע (בחוקותי)

פרשת בחוקותי, הפרשה הל"ג שבתורה,

באה לגלות את עיננו איך להתחבר לברכה:

זה מתחיל מהמטרה וההתכווננות – מה מניע אותנו בחיים?

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם

וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ"

יש חוקיות בעולם: מי שמבקש לשמור ולעשות את רצון הבורא,

הוא יתברך.

החסידות מעמיקה רובד נוסף:

ההיענות לרצון ה' ולחוקיו היא בעצם הקשבה לאופן שבו אנו חקוקים.

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו וגילף אותנו בצלם ובדמות,

אנחנו חקוקים כך, שאנו זקוקים לתורה על מנת שנהלך בבטחה ובשלום בעולם,

ולכן –

"אִם בְּחֻקֹּתַי – תֵּלֵכוּ": אם נשכיל להתחבר למהות הפנימית החקוקה בתוכנו, נזכה להיות בבחינת "מהלכים",

ללכת מחיל אל חיל בחיוניות ובשמחה.

אך מה לעשות אם התרחקתי מהמהות שלי, ואיני מרגישה בתוכי את הכלי לברכת ה'?

בכוח ההתבוננות, מסביר בעל התניא, אוכל לחקוק בתוכי ולפסל את הכלי מחדש:

"אִם בְּחֻקֹּתַי", אם תדעו איך להיחקק ולהפוך לכלי, אזי "תֵּלֵכוּ" – תוכלו להלך בבטחה ובאור.

המילה "בְּחֻקֹּתַי" היא בלשון רבים, ומכאן נרמז על שתי החקיקות הנדרשות כדי לעצב כלי:

החקיקה הראשונה מעצבת את הדופן החיצונית של הכלי.

היא מתרחשת כאשר אני מתבוננת בגדלות הבורא, בהרמוניה שבטבע ובניסים שמתרחשים בכל יום לכלל ולפרט.

כך אני נזכרת – ומתחדשת בי האמונה.

החקיקה השניה מעצבת את הדופן הפנימית של הכלי.

מתוך האמונה עולה הבטחון בהשגחה הפרטית שלי, ואתו מגיעה האהבה והכיסופים בכלות הנפש ממש, להיות אחת עם ה'.

וכשאני באחד – הכל כבר טוב!

ממני באהבה,

נעמה מנוסי